החלטה בתיק ע"ע 49016-05-13

סגן הנשיאה, השופט יגאל  פליטמן

1.                  לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר מאיר אליהו ומר מישל אלקסלסי; ס"ע          680-02-11), מיום 24.4.2013, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה. במסגרת פסק הדין חויבו המבקשים בתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה והפרשות לפנסיה, וכן בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח.

תמצית העובדות ופסק דינו של בית הדין האזורי

2.                  המשיבה עבדה החל משנת 1994 אצל המבקשת 1 (להלן - החברה), אשר הפעילה שלוש חנויות נעליים באילת. המשיבה עבדה באחת החנויות. המבקש 2 (להלן - המבקש) הוא המנהל והבעלים של החברה.

3.                  בתחילת שנת 2009 נקלעה החברה לקשיים כספיים ולפיכך פנה המבקש לחברה נוספת (להלן - קאמאו) וביחד הם הקימו חברה שלישית (להלן - דאדא). בהתאם להסכם שבין החברה לבין קאמאו, חנות אחת תופעל על ידי דאדא ובהמשך נחתם נספח להסכם לפיו שתי החנויות האחרות באילת יופעלו גם הן על ידי דאדא. כמו כן, בהסכם אף נקבע כי המבקש ימשיך לנהל את החנויות. 

4.                  לקראת סוף שנת 2009 התגלע סכסוך בין המבקש לבין קאמאו שבעקבותיו פנו הצדדים להליך בוררות. ביום 21.9.2010 נחתם הסכם פשרה חלקי בין הצדדים לפיו כל צד יקבל חנות, אך גורל החנות השלישית נותר להכרעת הבורר. ביום 10.10.2010 הודיעה דאדא למשיבה על פיטוריה. המשיבה הפסיקה לעבוד ולאחר חודשיים שבה לעבודתה באותה חנות שהינה כיום בבעלות קאמאו.

5.                  המשיבה הגישה תביעה כנגד החברה וכנגד המבקש לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה בחברה וסיומה. בית הדין האזורי, בפסק דינו מיום 24.4.2013, קיבל את תביעת המשיבה וחייב את המבקשים ביחד ולחוד לשלם לה פיצויי פיטורים בסך של 89,216 ש"ח; פדיון חופשה שנתית בסך של 8,568 ש"ח; דמי הבראה בסך של 9,680 ש"ח; והפרשות לפנסיה בסך של 2,500 ש"ח. זאת, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. בית הדין האזורי אף חייב את המבקשים בתשלום סך של 15,000 ש"ח בגין הוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דינה.

הבקשה לעיכוב ביצוע וטענות הצדדים

6.                  המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין, ובהמשך הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. במסגרת הבקשה טוענים המבקשים כי בפסק הדין של בית הדין האזורי נפלו טעויות רבות המצדיקות את עיכוב ביצועו. לטענתם, לא הייתה כל עילה עובדתית או משפטית להרים את מסך ההתאגדות נגד המבקש ולחייבו באופן אישי בחיובי החברה. עוד הם טוענים כי מבחינת מאזן הנוחות, הרי שפסק הדין של בית הדין האזורי גרם נזקים רבים למבקש. לדבריהם, המבקש נתבע באופן אישי בסדרה של תיקים נוספים המתנהלים בבית הדין האזורי, ולפיכך מצב בו לא יעוכב ביצוע פסק הדין עלול לעמוד לו לרועץ בכל יתר התיקים הללו. לסיום, טוענים המבקשים כי קיים חשש שאם ישלמו למשיבה את הסכום הפסוק, לא ניתן יהיה להיפרע ממנה אם יתקבל הערעור.

7.                  המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוענת כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק כראוי ומבוסס על העובדות, הדין וההלכה הפסוקה. באשר למאזן הנוחות - טוענת המשיבה כי

הוא נוטה בבירור לטובתה בהיותה על סף גיל הפנסיה, ומאחר שאחרי התדיינות משפטית ארוכה טרם קיבלה את אשר מגיע לה כדין. עוד היא טוענת כי למבקשים נושים רבים ולפיכך, עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לפגוע בסיכוייה לקבל את הסכומים להם היא זכאית.

דיון והכרעה

8.                  ההלכה הפסוקה הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת כשלעצמה את מימוש פסק הדין [רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו נ. בצלאל, ניתן ביום 19.11.2000]. עיכוב ביצועו של פסק דין הינו בגדר החריג לכלל, ועל מנת להצדיקו על המבקש לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור, ומאזן הנוחות - היינו כי אם יזכה בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון [בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989)]. בעניין זה נקבע כי " בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" [עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, ניתן ביום 22.9.2010].

עוד נפסק כי טענה בדבר היעדר יכולת כלכלית, או קיום קושי ממשי להיפרע מן המשיב באם הערעור יתקבל, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככל הניתן תוך תמיכתה בתצהיר, ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות בעניין זה [ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל, מיום 26.7.2006; ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ. חנניה גוזלן, מיום 10.1.2008].

9.                  לאחר שקילת טענות הצדדים כפי שהובאו בפניי ועיון בכלל החומר שבתיק, אני סבור כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל בחלקה.באשר לסיכויי הערעור - מבלי להיכנס לעומקם נראה כי אינם משוללי יסוד, ולו מחמת שחלק לא מבוטל מטענות המבקשים בערעור מתייחסות לשאלות משפטיות שערכאת הערעור עשויה להתערב בהן.

יחד עם זאת, המבקשים לא עמדו בנטל להראות כי מאזן הנוחות מצדיק היענות לבקשתם. כך, לא עלה בידי המבקשים להוכיח - ולו לכאורה - כי אם ישולם הסכום שנפסק לחובתם יקשה עליהם להיפרע מהמשיבה אם יתקבל הערעור. כמו כן, טענות המבקשים בעניין מצבו הכלכלי של המבקש והנזקים הרבים שנגרמו לו לכאורה אינן נסמכות על ראיות כנדרש. כפי שעולה מהפירוט לעיל, המבקשים הסתפקו בהקשר זה בהעלאת טענות כלליות מבלי שנעשה כל מאמץ להוכיחן. לפיכך, לא מצאתי כי טענות אלו יכולות להצדיק עיכוב ביצוע של פסק הדין באופן מלא, זאת במיוחד כאשר מדובר במימוש פסק דין אשר עוסק בתשלום זכויות מכוח חוקי המגן שהמשיבה הייתה זכאית לקבלן.

10.              על כן, בנסיבות העניין, באיזון כלל השיקולים, הגעתי לכלל מסקנה כי מוצדק לעכב מחצית מפיצויי הפיטורים שנפסקו לזכות המשיבה - עד לדיון בערעור ובתלות בתוצאותיו - בכפוף להפקדת הסכום בקופת בית הדין. עם זאת, לא מצאתי  הצדקה לעיכוב יתר רכיבי פסק הדין.

11.              סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה. מחצית מהסכום שנפסק לחובת המבקשים ברכיב פיצויי פיטורים תעוכב עד למתן פסק דין בערעור, כפוף להפקדת סכום זה בקופת בית הדין או הפקדת ערבות בנקאית בגובה סכום זה, תוך 14 ימים מיום המצאת החלטה זו.

בהתחשב בכך, ייעשה מאמץ להקדים את הדיון בערעור במידת האפשר.